צהבת היא סימפטום שכיח הפוקד את הגוף בעיקר לאור מחלת כבד או פגיעה בכבד ומתבטאת בשקיעה של פיגמנט צהבהב (בילירובין) ברקמות שונות בגוף ובראשן העור, הפנים ולובן העיניים. זוהי מחלה מדבקת הניתנת למניעה על ידי חיסון יעיל או טיפול תרופתי (בהתאם לסוג הצהבת שעליו נרחיב בפסקאות הבאות), אך אבחון לקוי או שגיאה במתן הטיפול עשויים להסב נזקים כבדים וחמורים. מצב זה עשוי להצדיק עילה לתביעת רשלנות רפואית במחלת צהבת.
צהבת מתרחשת כאשר קיים תפקוד לקוי בכבד, שכתוצאה ממנו מתרחש עודף ייצור של בילירובין או כאשר הוא איננו מפונה כראוי מהגוף. למחלה זו מספר גורמים, כאשר הנדירים שבהם מופיעים כתוצאה מתסמונת תורשתית או אנמיות מוליטית. במקרים הנפוצים, הגורמים לכך הם מחלת הפטיטיס (דלקת כבד נגיפית) וחסימה בצינורות המעבר של הבילירובין, אם כי גם נטילת תרופות מסוימות, מחלה חסימתית של וורידי הכבד, שתיית אלכוהול, גידול, דלקת לבלב כרונית, אבני מרה או מחלה אוטואימיונית יכולים לסייע לה להתפתח.
מהם התסמינים של צהבת?
כאמור, הצבע הצהוב הוא סממן בולט אך הוא אינו היחידי. בנוסף להצהבה בעור ובעיניים, נצפות גם רמות גבוהות של בילירובין בדם, צבע הצואה נהפך לבהיר, השתן נהפך כהה ומתרחשות תופעות שונות כמו: הקאות ובחילות, כאבי בטן, חוסר תיאבון, גרד בלתי פוסק, עייפות מוגברת, חום, כבד וטחול מוגדלים ותחושה כללית גרועה.
רובם המוחץ של מקרי הצהבת נגרמים מהפטיטיס, אם כי קיימים גם וירוסים שגורמים לדלקת בכבד ומלווים בסימפטומים דומים. לכן קשה לזהות את הנגיף המדויק ויש צורך לבצע בדיקות ייחודיות לזיהוי הנגיף, שיקבעו גם את דרכי הטיפול.
שלושת נגיפי הצהבת העיקריים: A, B, C
צהבת A – זהו נגיף המועבר במגע עם חלקיקי צואה ומאפיין מקומות בעלי היגיינה ירודה ומדינות עולם שלישי. אדם חולה בנגיף צהבת A מסוגל להפיץ את הנגיף כשבועיים לפני שהתפתחו אצלו סימפטומים. כל עוד לא מתבצע טיפול למחלה זו, היא תהיה מלווה בדלקת כבד חריפה ביותר, שעשויה להסתיים בכשל כבדי ואף במוות. לצהבת זו אין תרופה אך קיים חיסון יעיל (מומת) הניתן בשגרה לתינוקות ולבוגרים הטסים למדינות עולם שלישי.
צהבת B – הנגיף הנפוץ והמוכר, הגורם לזיהום כרוני בכבד שימשיך לשכון בתוך תאי הכבד לנצח ולגרום נזק לאורך שנים. במקרה זה, עשויים להיגרם הרס של הכבד והופעת סרטן. ככל שגיל ההדבקה צעיר יותר, כך הסיכון לחלות בדלקת כרונית וסרטן עולה. סיכון זה נחשב למופחת מאוד אצל מבוגרים (סיכון בשיעור של 5%), אך כמחצית מהילדים שנדבקים במחלה מתחת לגיל 6 יפתחו כמעט בוודאות את המחלה הכרונית. 80%-90% מהתינוקות מתחת לגיל שנה שיידבקו בצהבת יפתחו כמעט בוודאות את המחלה הכרונית. על כן ישנה חשיבות גבוהה ביותר לביצוע החיסון בלידה ובחודשי החיים הראשונים, על מנת למזער סיכויים להתפתחות המחלה הכרונית בעתיד. עם שגרת החיסונים, פחת מספר נשאי הצהבת בעולם וכיום בישראל ישנם כ-200,000 נשאים למחלה על פי ההערכות, שרובם לא מודעים אליה כלל.
צהבת B מועברת דרך נוזלי הגוף. כך למשל תינוקות נדבקים מהאם בזמן הלידה וכן שימוש במחט משומשת או קיום יחסי מין עם נשאים עשויים להעביר את הנגיף. הטיפול לצהבת זו במקרה של הדבקה הינו יעיל חלקית וחלק מהמטופלים לא מגיבים אליו. זוהי סיבת החיסון בשלוש מנות בקרב יילודים (לאחר הלידה, בגיל חודשיים ובגיל חצי שנה). כמו כן, אם האם היא נשאית של צהבת B, יינתן חיסון נוגדנים נוסף.
צהבת C – נגיף זה מועבר בדם ועשוי להימצא במזרקים, מחטים וסכיני גילוח משומשים. לצהבת זו אין חיסון אך קיים טיפול מוצלח וממוקד, עם מיעוט של תופעות לוואי וריפוי של למעלה מ-95% מהחולים.
כיצד מאבחנים צהבת?
תהליך האבחון סוקר את ההיסטוריה הרפואית של המטופל במקביל לשליחתו לביצוע בדיקות גופניות ובדיקות מעבדה. על הרופא מוטל לברר את הרגלי צריכת האלכוהול והסמים, האם קיימת היסטוריה של מחלות כבד במשפחה והאם המטופל הינו נשאי של נגיף ה-HIV. בנוסף יתבצעו בדיקות דם שתפקידן לגלות את רמת הבילירובין ואנזימי הכבד הנמצאת בדם, בדיקת אולטרה סאונד הסוקרת את מצבם הפנימי של האיברים הרלוונטיים כמו למשל הכבד וכיס המרה, צילום רנטגן ולעתים גם נטילת ביופסיה של הכבד.
באופן כללי, ניתן להצביע על מספר מצבים שבהם מתפתחת צהבת:
בילירובין המיוצר בכמות תקינה אך בשל בעיה בתאי הכבד, הכבד לא מצליח לעמוד בקצב
בילירובין המיוצר בעודף כתוצאה מפירוק מוגבר של כדוריות דם אדומות
חסימה של דרכי המרה המונעת מהבילירובין לעבור אל מערכת העיכול
כאשר הכבד לא עומד בעומס עודפי הפירוק של כמויות ההמוגלובין. מצב זה מאפיין צהבת יילודים: לאחר הלידה, אמור להתחלף כל ההמוגלובין בדם מעוברי לתינוקי ובמקרים רבים הכבד נכשל בניסיון לעמוד בעומס המופעל עליו.
כיצד מטפלים במחלה?
בהנחה והצהבת קלה, כפי שמופיע אצל יילודים, היא תחלוף מעצמה לרוב ללא כל צורך בטיפול. אך במקרים שבהם רמות הבילירובין עולות מעבר לרף המקובל, יש צורך לבצע טיפול מיוחד באולטרה סגול (פוטותרפיה). זיהוי גורם המחלה יביא לקביעת אופן הטיפול בה. הטיפול אמור להביא בחשבון את כל התסמינים הנלווים ואת הצורך לבצע פעולות רפואיות נלוות כמו למשל: שחרור חסימה, הוצאת גידול, טיפול בדלקת הלבלב, הסרת כיס מרה וכו'.
מה נחשבת עילת רשלנות רפואית במחלת צהבת?
אחת העילות השכיחות ביותר בסוגיית הרשלנות הרפואית בצהבת היא אבחון שגוי של צהבת: מצד אחד עשוי להתבצע אבחון של מחלה אחרת בתור צהבת ומצד שני עשוי להתבצע אבחון של צהבת בתור מחלה אחרת. תסמיני הצהבת כאמור הם אינם מאפיינים מובהקים של מחלה זו ומבטאים שלל תופעות רפואיות ומחלות.
במקרה לדוגמה, אישה אובחנה כסובלת מצהבת על רקע דלקת כרונית בכבד. היא טופלה בסטרואידים ואף התבשרה כי עליה לבצע הפלה משום שהמשך ההריון עלול לסכן את חייה. במשך שני עשורים היא עברה טיפולים קשים ומפרכים על מנת לטפל כראוי בבעיית הכבד, אלא שלאחר סבב בדיקות שגרתי שנועד לקבוע את מצבה הנוכחי, גילה רופא מסוים כי היא כלל לא חולה בהפטיטיס אלא בצליאק והאבחנה הישנה של מחלה כרונית בכבד נשללה לחלוטין.
במקרים מסוימים, נדירים וחמורים יותר, תתגלה עילת רשלנות רפואית בשל התעלמותו של הרופא או של הצוות הרפואי מתסמינים ברורים המעידים כי בוודאות קיימת צהבת.
עילה נוספת היא כאשר מבוצע טיפול שגוי בצהבת. צהבת יילודים למשל, היא שכיחה וחולפת ברוב המקרים ואינה מצריכה טיפול רפואי או הגשת טיפול חירום. אלא שבמקרה הפוך ונדיר (אך אפשרי), רמת הצהבת החמורה של תינוקת מסוימת לא הדליקה נורות אזהרה בקרב הצוותים הרפואיים ונשלחה לביתה עם טיפול שגוי שגרם לה לפגיעה מוחית. המדובר באם שילדה בת בריאה שאובחנה כסובלת מצהבת יילודים. השתיים שוחררו הביתה, למרות שרמות הבילירובין שהופיעו אצל התינוקת היו גבוהות פי 12 מהרמה הנורמלית. האם התבקשה להגיע לביקורת אצל רופא הקופה כעבור יומיים (תהליך טיפול שגרתי ביותר בקרב תינוקות המשוחררים לביתם עם רמה נמוכה ביותר של צהבת חולפת) ולאחר מכן שוחררה כשרופאת הקופה מאשרת שהתינוקת בריאה למעט צהבת קלה.
אלא שמצבה של התינוקת הידרדר במהירות בשל רמות הבילירובין הגבוהות וגרם לפגיעה מוחית בלתי הפיכה שהותירה אותה עם פיגור שכלי, חירשות, הפרעות הליכה, פגיעה במוטוריקה העדינה, בעיות פסיכיאטריות ובעיות ראיה.
הדבקה בצהבת: האם ניתן להוכיח את יסוד הרשלנות?
בעקבות המקרים האחרונים שנפוצו בתקשורת בנוגע להדבקת אנשים ויילודים רבים בצהבת בסביבת בתי חולים וגנים, חשוב להדגיש כי הצוותים הרפואיים ומשרד הבריאות מפעילים מאמצי עילאיים למניעת הדבקות וכל עוד רופאי בית החולים לא היו מודעים למחלתו של אדם השוהה בבית החולים לצורך ביקור קרובים ואיננו מטופל, לא ניתן להוכיח כי מדובר ברשלנות ולמעשה, סביר להניח כי לא התבצעה רשלנות כלל. רשלנות רפואית מהותה להטיל את האחריות לנזק רפואי על הרופא/ המוסד המטפל או המאבחן וככל שהוא כלל לא מודע לסכנה ואין בידו למנוע אותה בשגרה או בחירום (פעולת המנע מתבצעת על ידי חיסון בקופת החולים) אין הוא נחשב לאחראי לנזק.
אז מתי כן מתקיימת עילת תביעה בגין רשלנות רפואית של הדבקה בצהבת?
עירוי דם הוא טיפול רפואי מקובל ונפוץ המתבצע מידי יום ללא שום תקלות או סיבוכים. העירוי ניתן כאשר החולה מאבד דם בשל פציעה חמורה או במהלך ניתוח. במקרים נדירים העירוי מזוהם ומדביק את המטופל. אין ספק כי בנסיבות אלה קיים יסוד להגשת תביעה בגין רשלנות. כמו כן, גם אם ההדבקה עצמה לא תיחשב לרשלנות רפואית בצהבת, ייתכן והיא תיחשב לנזק שנגרם כתוצאה מרשלנות רפואית אחרת.
לסיכום, קיימת עילה להגשת תביעה במחלת צהבת כאשר:
קיים כשל בזיהוי הצהבת
בוצע אבחון שגוי בדבר מקור הצהבת, המוביל לטיפול לקוי ולנזקים חמורים
בוצע טיפול שגוי בנוגע לצהבת, סוג הצהבת וחומרתה
התקיימה הדבקה בצהבת מעירוי דם מזוהם או ממחט מזוהמת
חוויתם רשלנות רפואית במחלת הצהבת? פנו אלינו בהקדם
הוכחת קיומה של רשלנות רפואית מחלת צהבת היא עניין מורכב הדורש הבנה משפטית עמוקה ומומחיות רבה בנושא. בדרך כלל קיים צורך בחוות דעת רפואית שתעיד על מתן טיפול רשלני או אבחון רשלני ועל קשר סיבתי בין הנזק שנגרם לבין טיב הטיפול עצמו. בנוסף קיימת חשיבות לנושא הניסיון והמומחיות של משרד עורכי הדין, שלא ניתן לצבור בשום דרך למעט צבירת רזומה עשיר בטיפול בתביעות מסוג זה.
לכן אם אתם מאמינים שנפגעתם כתוצאה מרשלנות רפואית במחלת הצהבת – פנו בהקדם אל משרדנו. משרד עורכי הדין פייל ושות' יסייעו לכם להבין האם קיים מקום להגשת תביעה ולפעול למענכם בנושא לרבות מתן ייעוץ והכוונה וגיבוש תביעה בסכום כספי הוגן וצודק, על פי מידת הנזק שנגרם.
